הפתעות מהאיים - 02/2025

יש שאומרים שגן עדן עלי אדמות הוא לא מקום, הוא הלך רוח, מצב קיים. אך אם בכל זאת גן עדן היה מקום הוא כנראה היה פה, באיים של תאילנד. קופנגן - אי של חופים אינסופיים עם מים שקופים שמשנים את צבעם לפי השמיים, של שקט, של יערות קוקוסים ומפלים, של זריחות יפיפיות ושקיעות עוד יותר, של אנשים טובים, של אוכל טעים, ושל תמונה אחת שיש בה גשם, שמש, קשת, ים כחול שטוח ועצי פרא מסביב ביחד.

כמעט ארבעה חודשים בקופנגן שהפכו לשגרה שקטה כזאת, של יוגה, רוגע, שמש ולפעמים גשם, של ים בבוקר וטיולי ערב, של בקתה קטנה למרגלות הג'ונגל שכאילו יצאה מתוך אגדת ילדים קסומה, של חלון גדול שמשקיף על כל החיות שיש מסביב ועל הרים ירוקים גבוהים יותר מהשמיים. שגרה שאיכשהו חוצה הלוך חזור את הגבול שבין מציאות לקסם, שבה האוויר הצלול, השמש החמה והטבילה בים מספיקים בשביל להתקיים, אין צורך בשום דבר אחר מעבר. כל ערב השקיעה על הים נראית קצת אחרת ובכל ערב היא תמיד "הכי יפה שהייתה עד עכשיו", כל יום ארוחת הצהריים היא הטובה ביותר שאכלנו גם אם אכלנו בדיוק אותו הדבר יום לפני, וכל יום אנחנו מתאהבים במקום הזה יותר, יותר מהיום הקודם.

אולי כי זה המקום, אולי כי ככה נראה גן עדן ואולי כי הסוף של המסע מתקרב ואנחנו כבר בדרך הביתה.

"המסע שאתה הולך בו אינו מסע לאיזו ארץ רחוקה. הוא מוביל אותך בחזרה למקום שפעם הכרת אבל שכחת לאורך הדרך, בעצם, זהו מסע בחזרה הביתה, לגדולה הטבעית ולשלמות שהיו בך כשנולדת. לעולם אל לנו להפסיק את מסעות החקר שלנו. ובסוף כל המסעות נגיע למקום שממנו יצאנו לדרך, ונלמד להכירו לראשונה" (ת.ס. אליוט).

חלק גדול מאותו קסם שקיבלנו כמו במתנה מקופנגן היה האוכל. בקופנגן טעמנו מאכלים כל כך מיוחדים, ממטבחים גדולים של מסעדות עמוסות וממטבחים קטנים של מסעדות ביתיות, מאכלים כאלה שלא טעמנו בשום מקום אחר, וחזרנו לאכול אותם שוב ושוב ושוב. זה לא היה אוכל מורכב מדי, אוכל פשוט, עממי, מוכר, שהפך בדרך פלא מאחורי הקלעים במטבח, למנות מופלאות ויוצאות דופן שלא הצלחנו להפסיק לאכול. ומאחורי הקלעים שם, המקום המסתורי הזה שבו קורה כל הקסם, לרוב הסתכם במטבח קטנטן, עשוי עץ, תחת כיפת השמיים, כירה אחת שכל האחריות מונחת על כתפיה, מדורה קטנה וכלי בישול מרתקים, כמו כדי כרס ענקיים שעומדים בכל טמפרטורה שבה תבחן אותם, כלי במבוק לאידוי אורז וכמובן ווק אחד ענק. וזה הכל. כי זה כל מה שצריך, כל השאר אלה זיכרונות שהולכים שנים ארוכות אחורה, של מתכונים, של כמויות ובעיקר של תנועות ידיים ונחת רוח כשאלה עומדים מעל האש הבוערת ואדי הבישול, ושעוברים מדור לדור ומבית לבית עוד מאז.

---

עוף בכד

אולי השם של המנה הזאת הוא לא "עוף בכד", אבל זה פשוט השם שמתאים לה בדיוק - עוף בכד. העוף בכד מתחיל את דרכו עוד הרבה לפני שהוא הופך למאכל פשוט טעים, אי שם בשעות המאוחרות של הערב הקודם הוא נכנס לתוך משרה נפלא של סויה, סוכר, צ'ילי, למון גראס וליים לשעות טובות של מנוחה, ובשעות הבוקר המוקדמות נתלה על דפנותיו של הכד - כד כרס ענק ובתוכו גחלים לוהטות שצולות את העוף כמו שרק גחלים לוהטות יודעות. מדי פעם ופעם הגחלים מקבלות ערבוב קל, והעוף - סיבוב מצד לצד. ואחרי כמה שעות של צלייה איטית העוף מוכן, רך בפנים ומקורמל מבחוץ, נחתך ומוגש עם אורז דביק, צלחת ירקות - חסה, כרוב סיני ועיגולי מלפפונים ורוטב חריף ונפלא המורכב מרוטב דגים, מיץ ליים, למון גראס, תמרינדי והרבה צ'ילי יבש גרוס. כמובן שאוכלים עם הידיים, סכום אפילו לא מוגש לשולחן - לוקחים מלפפון או כרוב סיני, מניחים מעליו מעט אורז דביק וחתיכת עוף, מקפלים היטב הכל עם הידיים שכלום לא יברח וברגע האמת - טובלים הכל ברוטב וטורפים.

אין לנו בבית כד כרס ענק או מסננת במבוק לאידוי האורז הדביק לרוב, אבל אני עובדת על מתכון של עוף מושלם שכזה עם הכלים שיש לרובנו בבית. ובינתיים, הנה עוד תמונות של הדבר האמיתי...

---

דג במלח

דג במלח, על האש, לכאורה מנה מוכרת שהכנו כבר פעם בבית, או שאנחנו מכינים כבר שנים, אבל הדג הזה יצא הבוקר מהמים, באותו הרגע ששלחנו את ההודעה - כמה נהיה, באיזה שעה נגיע וכמה דגים אנחנו מזמינים מראש. ככה שברגע שמגיעים לשולחן פלסטיק ארוך ארוך בחניון גדול לצדי הכביש שהפך עצמו למסעדה, מוגשים בדיוק מספר הדגים שהזמנו, אחרי שעברו צלייה על מנגל ענק מכוסים היטב במלח, ולצידם, כמובן בהתאמה ישירה למספר הדגים - צלוחית אטריות אורז עם בוטנים, קערת ירקות של חסה, כרוב סיני, כוסברה ובזיליקום תאילנדי, וצלוחית קטנה של רוטב נפלא קצת חמוץ והרבה חריף, וכל זה ביחד - ארוחה שלמה של טעמים. כמובן שגם את המנה הזאת אכלנו עם הידיים - לוקחים חסה או כרוב סיני, ממלאים אותם בנתח עסיסי של הדג, מעט אטריות אורז, כוסברה ובזיליקום (למי שאוהב, בשבילי הבזיליקום התאילנדי הרגיש מעט מר מדי), ומשם היישר אל תוך הרוטב. הטעם מעדן.

אבל מעבר לטעם, ארוחת הדגים הזאת היא חוויה. היא מתחילה עוד מרגע הזמנת הדגים בבוקר ומגיעה לשיאה באותו חניון פתוח לשמיים ולכוכבים, אבל גם ללחות ולחום, שמקבלים ערך מוסף עם כל טבילה ברוטב החריף חריף שאי אפשר באמת להפסיק לאכול. ובסופה של ארוחה - עולים באש, מלוכלכים ומאושרים.

---